<h1>תשובות בעלי התוספות סימן מ"ה — תשובת רבינו שמואל ב"ר משה</h1>
<h2>דף עא:</h2>
אעתיק תשובת רש"י, ונבון יבון דבר לאושרו. שאלו לרבינו המתנה שהזכיר לאשתו במטלטלין, אם מתקיים, הואיל ולא קנו מידו, שהרי לא מחמת מיתה ציוה, שכך אמר אם אעמוד מחולי זה אין בדבריי כלום, ואם אמות יתקיים. השיב רבינו. דעתי נוטה שאפילו שלא קנו מידו, הואיל והעדים מעידים שמאותו חולי נפטר, שמתנתו מתנה. ואע"פ ששייר. ופסקינן [ב"ב קנ"א ע"ב] מצוה מחמת מיתה במקצת לא בעי קניין, והוא דמית. וזה פי' כפירוש שכל צוואתו מחמת מיתה כי מי[ת] קרוי מצוה מחמת מיתה. מי שהגידו לו ברוח הקודש שימות ולא יחיה כחזקיה מלך יהודה [מ"ב כ']. והלא הלכה רווחת בישראל [גיטין כ"ח ע"א] שרוב חולים לחיים. ואפילו כי אמר ווי לי דמיית [ב"ב שם], לא פשיטא ליה מילתא, ואינו מונע עצמו מן הרחמים. והא דפליג רבנ' בשכיב מרע בין כותב כל נכסיו למשייר [ב"ב קמ"ו ע"ב], היינו טעמא דמתנת בריא לא מיקניא אלא בכסף או בשטר או בחזקה או בחליפין, ומטלטלין במשיכה, כדאמר פ"ק דקידושין [כ"ה ע"ב]. וצוואת שכיב מרע בצוואה בעלמא. כדכתיב ויצו אל ביתו [ש"ב י"ז], אינמי צו לביתך [מ"ב כ']. ושכיב מרע הכותב כל נכסיו ואפילו לא הזכיר מחמת מיתה נותנו, גילה בדעתו שהיא בתורת צוואה, הואיל ולא שייר כלום, ואינו אלא לאחר מיתה, לפיכך אינו צריך קניין. כדאמר רב נחמן [ב"ב קנ"ב ע"א] הכי אמר שמואל שכיב מרע שכתב לה לאשתו כל נכסיו, אע"פ שקנו מידו, אם עמד חוזר, כידוע שלא קניין אלא מחמת מיתה. וכי היכי דלעניין חזרה משוי ליה מצוה מחמת מיתה, לעניין קניה נמי, ואם מת מתנתו מתנה בלא קניין. והיכא דשייר ושם מיתה לא הזכיר, איכא למימר דלאו בתורת צוואה יהב, אלא בתורת (בצווא') [מתנת] בריא. לפיכך אם יש בה קניין קני, ואפילו אם עמד אינו חוזר. ואם אין בו קניין אינו כלום, ואפילו מת. דכיון דשייר לאו תורת צוואה הוא, אלא תורת מתנה. אבל אם הזכיר שם מיתה כל שהו, אפילו לא פירש כל כך על מנת שאם אמות, כמו שפירש זה, אלא אמר ווי לההוא גברא דמיית, לא חשיב אלא כצוואת שכיב מרע סתם ע"י גילוי דעת. ואותו שאמר אם אמות יתקיימו, לא חשיב מפרש שהוא מצוה מחמת מיתה, אלא כסתם בגילוי דעת.
ובאלפס פסק עלה דהילכתא מתנת שכיב מרע במקצת בעיא קניין, מצוה מחמת מיתה לא בענן קנין, והוא דמית. עמד חוזר אע"ג דקנו מיניה. והני דתנו בגיטין [ס"ה ע"ב] ואינון היוצא בקולר, והמפרש, והיוצא בשיירא, והמסוכן, כולהו בצוואה דידהו כשכיב מרע, דמצוה מחמת מיתה נינהו. דגרסי' פ' (התקבל) [מי שמת (ב"ב קנ"ב ע"א)] הא דאמר שמואל ש"מ שכתב כל נכסיו לאחרים, אע"פ שקנו מידו, אם עמד חוזר, כידוע שלא היה הקניין אלא מחמת מיתה. וש"מ טעמא דעמד, הא לא עמד קני. ואוקימנא במייפה את כחו. ונר' דסבר הגאון כשיטת רש"י דמסוכן הירא למות אפילו בצוואה סתם גמר ומקני, והוא שיש קצת גילוי דעת, וגם רש"י נחית להאי סברא. ושלום שמואל בר משה. וכן פסקו הרב חיים צרפתי תלמידו של הרב שמואל מעיבר"א, וה"ר יעקב ב"ה שניאור, וה"ר יהודה בן רבי' אלעזר, וה"ר יצחק מוינא, וה"ר רבי' יחיאל מפרי"ש, וה"ר יצחק אור זרוע, ואחיו ה"ר יוסף, וה"ר חזקיה ממיידבור"ק, וה"ר יקר בה"ר שמואל הלוי, וה"ר יעקב מקורס"ו, ורבי' מאיר זצ"ל.
